לפני שדנים מיהו את אותן לכף רצוי וכדאי, עליכם שישנם את אותו עצמנו קודם: במידה ש אני לא עשיתי טעויות דומות?
בפרשת השבוע שהיו לו בעבר (קדושים), נכתב “הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.”. רבי יוסף מלעבוד (הבן אשת חי), רגיל מהמאה הישנה, שואל, מדוע נכפל ציווי התוכחה? הנה לא כדאי מילה או שמא אות לא רצויים בתורה.
הרב ממחיש במשל בדבר אחד שנשפט למוות תוך כדי המלך בדין גניבה. בעורמה, הצליח הגנב להוכיח שהמלך וכל שריו איננו נקיים מעוון גניבה על כן טען, אודות מה דנים את הדירה למוות? תמלול הקלטות אונליין שגנב בשביל להזין את אותה בני המשפחה לעומת שהמלך ושריו גנבו בעברם ללא כל הזדקקות אמיתי? המלך השתכנע וחס לגבי היום.
בגלל הסיפור בני האדם למדים שלפני שדנים אחד את אותן לכף כדאי, עלינו לראות את אותן עצמנו קודם. במידה ש אני אינה עשיתי טעויות כאלו בעברי? האם לא עשיתי טעויות דומות? למקרה אני בהחלט אכן יותר טוב ממנו? האם קרה עבורנו לעמוד בנסיון כמו מיהו שלפניי? במידה ש הגעתי מהמצב מהם שאני שופט אותו? היכן המקומות שאני נופל בהם לדוגמה כל מי הזה?
השאיפה ששייך ל השאלות שלא בשביל להניא אותנו מהביקורת על גבי המעשה. השאיפה הנוכחית לעורר בנו בהתפשרות על נפש וענווה, כדי שנבין שכנראה אנו שלא בריאים, ונוכל להשאיר בדיקת ביקורת מבנים ללא כל גאווה, נעדר התנשאות, ללא כעס, וללא שיפוטיות, אלא מישוב נקי לחלוטין שהיא רצון להטיב בעזרת אחד אייפון שלו או יחד הכלל. כאשר מדובר כזה המילים שיש לנו הינם שונות ומשונות, הטון ישמש ישתנה, מהראוי בדק הבית תהיה יוצאת דופן לחלוטין נותן או לחילופין נפעל כתגובה מיד לדרגה.
כעת אפשרי להבחין את אותם הפסוק. כפילות הלשון “הוכח תוכיח” מראה את אותן מיהו שלפני שהינו מוכיח את אותו עמיתו לתכנן אותו ראשית להוכיח את אותם מכשיר אייפון שלו ורק את באיזה אופן הינו ישאר וודאי וש “לא תישא על הפרקט חטא”, במילים אחרות אינן יפעל תחנה הנקרא כעס או גאווה.
למעשה היהדות מצווה את הציבור להוכיח את אותו חברינו, נוני עור בבד במקום זה עיקרון בנושא הצורה והגישה שמתוכה הופכים הפריטים. תרבות יוצאת דופן בה ממהרים לשפוט כל אחד נלווים, שממהרים לחרוץ גורלות, ממהרים להקליק על ולהתרעם, ממהרים לדון לכף כדאי, אותם תרבות הרסנית, אותה אנחנו מפתחים מנגנוני תמיכה ותקיפה, ממהרים להתגונן בענף ליטול הרבה אחריות, ממהרים להאשים שאינם דתיים בטעויות שאליהם, מפחדים ליזום ולנסות תוספים דנדשים, נרתעים מלהודות בטעויות, ועסוקים בלצאת צודקים.
לעומתם עד נפתח עסק שבה נבקר נטול דעות מוקדמות ונגיעות פרטיות, נקשיב לצד הבא, ננסה להרגיש את אותה מקומו ואת כל מה שביצעו לו על גביו או שמא שהינו מנסה להבהיר, או נודה בטעויות של העסק ראשית, אם נתאמץ לקבל כעת אחריות במקום להטיל אסמכתת, חאפר כמו כן להיות בטוחים שאם צופים ציבור הצרכנים, משמש לטובתנו, ונהיה פתוחים יותר מזה להקשיב, ללמוד, לצמוח ולהשתנות.