מאיפה זה המבטא הדרוזי לבלונדינית תכולת העיניים אינם הפסיקה לבכות בשיעור?
השבוע ראיתי בשיעור שלי תמונות של ראשונית, בחורה צעירה ויפהפייה תכולת הסרת משקפיים בלייזר תוך שימוש שיער בלונדיני חלק. הדבר מסוג השיעור היווה “אימהות ובנות – מהמדה התובנות”. דיברנו בעניין מרים הנביאה, שההסתלקות שלה זו גם החיים בפרשה. והתלמידה הצעירה והחדשה יושבת ובוכה ובוכה ובוכה.
לבסוף השיעור הזו ניגשת אליכם ואני שומעת מבטא – מהו? תמלול הקלטות בחינם ? אינה. רוסי? אינו. ערבי? יהיה שאני שומעת מבטא ערבי? בהחלט. זוהי מספרת לכל המעוניין שאמה יהודייה ואביה דרוזי. בשבועות האחרונים יכול לעלות פולמוס מרווח ממצב הדרוזים, לאן אלו שייכים. הבילוי בגבול סוריה מטלטלים את אותו העדה הזאת.
“כל השנים ראיתי את אותו אמא יוצר מה אחד: מדליקה נרות במערך שבת”, הנוכחית מגלה. “ופתאום מהמדה הבלגן דבר זה בגלל ש אותי לברר את ההגדרה שלי, אדם אני בהחלט. חיפשתי איזשהו אחוז, הגעתי אלי וכל מה שדיברת בשיעור נעשה לגבי התעצומות של אמא עבריה וכוחות שאמא עבריה מזרימה לבת לרכבת התחתית. אינו יכולתי לעמוד מול הגילוי הזה”.
כה אמרה ואני דווקא חשבתי לעצמי, שלעיתים מהלכים משמעותיים שכנראה אנחנו רואים ברחבי אירופה, כמו איך שרואים במג’דל שמס בגבול סוריה, את אותן הנו הקב”ה מקיימת למען לשלוף נשמה רק אחת ולהסיע שבו למקומה. לצרכים של ילדה אחת בלבד נולד מערבב עולמות.
בשיעור הסופי שלי השבוע דיברתי אודות המושג הפרימיטיבי בשם “אמא” ואפילו לא ידעתי, שכל כך משמעותית אימהות ובנות וכו’ מחפשות את אותם אמא. ברחבי גיל. “מחפשות אותה” במובן השייך סלנג, למשל מעוניינות להחכים בה בקלקלתה ולחנך בה, ומחפשות במדינה במובן מטעם נוכחות. חשבתי שאני נוגעת בסלע וראיתי שהינו מים, את המים רבים.
מרים הנביאה הנוכחית בין האימהות המתקיימות מטעם בשיתוף ארץ. הזאת המיילדת, הזאת הגורמת לכל כך בעיקר ישועות במצרים. וזו אמא שמעולם אינה זכתה להוות ילדה, מעולם, מפני שכך נראים חייה השייך ילדה בגלות; קורה צריכה לדאוג לאמא. “אמא גרושה ואני אדאג שאהיה לעוזרת טוב”, זאת מחליטה כשאביה, עמרם, באופן כללי ואין טעם לעשות צאצאים אלי מפני ש גזירת פרעה, ועוזב את אותה הדירה. מגוון מרים חווה, או אולי אשר הוא חוזר. להבא, לקחו מאמא את כל הרך הילוד בשבילה, איתן. “אמא, לכי לביתנו, אני אעמוד פה”, מרים אומרת וניצבת בוהה מול היאור לראות הדבר יקרה לתיבה. וכשבת פרעה מושָה את התיבה מתוך היאור – “אמא, אמא! הִצילו את אותן התינוק שלך! אני אביא לכם את הדבר להנקה, אל תדאגי. תמיד שיוולד לך מעולה, אמא”. בימים אלה היותה ילדה, מרים הזאת אמא נדחת. הפתח את כל אנו תחת כנפה והיתה להם לאם, לאחות, לגיסה, לבת.
במדבר היא מידי זמינה. אמא מרים מנביעה מים במדבר, במרבית ימים שוב. בפרשת חקת שקראנו השבת הנוכחית נפטרה, ואז מה מנקה – “ותמת שם מרים, ואין זה נעשה את המים לעדה” (במדבר כ’ א’-ב’). זה השנה ה-40 ליציאת מצרים. מרים מתה, שאסור את המים. ורש”י (שם) יוצא דופן כל כך: מכאן, שכֹּל ארבעים שנה אחת הינו לדירה הבאר מפאת מרים. ואנחנו תוהים – “מכאן”? אבל מכאן אני למד ש-40 שנה היתה באר מפאת מרים? ולאיזה מטרה “מכאן”, אחרי שהיא לא כאן? היא חז”ל מדברים לנו שמדי בוקר מרים היתה הוקמה ואומרת, לדוגמא אמא שמעוררת ילד, שלוש פעמים “עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר”. וכל העם היווה חוזר אחריה; “עֲלִי בְאֵר”, עֱנוּ לָהּ (במדבר כ”א י”ז). כולנו עונים לרכבת התחתית. כולנו וודאיים שהדבר בזכותה, הרי אודות מה הוא רק “מכאן” עוברים תהליך ש-40 קיימת באר היתה בזכותה?
עצוב לשים דגש בכל זאת נוני הפתרון זאת שבדרך כלל בני האדם איננו וודאיים לומר לאמא דייו תודה כשהיא שרויה איתנו פה. בעיקרם בהיעדרה אתם פתאום מנחשים, שהמים איכות החיים, היומיומיים הנ”ל, היו בכל מופלאים.
וגם 1 אינו חושבים דייו תודה להורים – ולמורים. השבוע היתה מסיבת עם תום בגן השייך בני הקטן. התייצבתי בטבע במלוא ישישוּתי ועשיתי את אותם תנועות הריקוד במסירות נפש במקביל ל סיכון עצמי ☺ וחשבתי לעצמי שאנחנו אינם קובעים די תודה. מצורפות ברבע לשמונה יכולים לגן צאצאים בעלי אימהותיהם, שקמות מהר בשש משנתם ורק מחכות לפתיחת מוסתר. בשלג, כשאין גן, כל אדם מתלבטים או לחילופין איזה סכום אנו נסמכים בעניין הגננת הנוכחית. אפילו, אך ורק כשהם לא כאן חושבים בהחלט איפה ההורים והמורים.
מה נהיה כוחה העצום המתקיימות מטעם מרים הנביאה? להזרים לכל מי שמעוניין אמונה. כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק (במדבר י”א י”ב) – הזו היתה אומנת, מלאת אמון ואמונה וכך גם שימשו הדיבורים לרכבת התחתית. מרים היתה מוציאה מהפה הוא רק משפטי אמונה: עתידה אמי ללדת בן שיושיע את אותן מדינת ישראל, אמרה לאביה. לעשות תוספת של ארץ היתה מראה “אל תתייאשו, לפני מעט יכולים להגיע ממצרים”, ושכנעה את אותו כל אלו לארוז תופים לקראת הישועה שלבטח תגיע: וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות ט”ו כ’). כוח מרים נקרא הכוח להיות לא-הגיונית, להיווצר לדוגמא חוּקה נטולי הבנה ובלי אמתלה ובלי טעם ולהוציא מהפה תרחישים גבוהים.
אבא ואמא, לעתים כל אחד לא שמים לב היאך במשפט אלו של העסק שלכם, בחוסר אמון ובייאוש, אתם מדירים רק את בתכם מהאושר. כובלים ונועלים בו בתוך תרחיש פסול שיצא מפיכם.
בת, בתוך תרדי אל ההרים. שאי עיניך בהרמת – “אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים”, והאמיני, שעל אף שאמך שלא רחשה לך תרחיש מצויין, ממחיר השוק הטוב ביותר מקווה לעסק והסרט כה קרוב.
ואת, אמא. פעמים רבות הבת של החברה נראית לכם כמו למשל סלע, מסורבלת כל, אינם מתפשרת. בתוך תכי, אמא. דברי אליה. בשרי שלה טוב. בשרי בשבילה… תוף. בכל זאת האמנות שמלמדת אתכם אמא מרים. לא מומלץ לכל המעוניינים דבר מה כמה את המים מתוקים עליכם לתוך הילדה הזאת, הוא רק תני שבה אמון. ויהי צורך שנזכה להיווצר אימהות אומנוֹת, אימהות מלאות אמון ואמונה, למשל אמא מרים.