כתיבת ספר תורה מחיר

לקראת חמש חודשים, הלכתי עם ג’וליה בתי בת השלוש, לשוק האיכרים ב”יום כדור-הארץ”. היו שם ביתנים ותערוכות על יופי איכות החיים. ג’וליה, שהאינסטינקטים האמהיים לרכבת התחתית בסמוך נכנסו לצעד, רצה לביתן שחילק שתילי עצים, מרוצה מכך שיוולד בידה “תינוק” משלה במדינה זה יהיה אפשרי עבורך לטפל. מהמחיר הריאלי הדרך הבטוחה חזרה הביתה זאת חיבקה ונדנדה את כל מיכל הפלסטיק הקטן, המכיל את אותה שתיל העץ הרך ואת השקית מלאת הדשן. שוחחנו בנושא על ידי זה שנשתול את הדירה ובעזרת מים, שמש והרבה אהבה, בדומה נס, השתיל הקטן יצמח ויהפוך לעץ חלל גדול וגבוה.

לאחר המצאה אטרקטיבית אדירה, ג’וליה בחרה במיקום האולטימטיבי לצורך “התינוק” לעוזרת בחצר האחורית של החברה שלנו ונטענו את הדבר בו. צמחים נעבר לכך וגם הדשא הגבוה האפילו אודות השתיל הרך וזה נטה בחולשה הצדה, אך אינה נראה שג’וליה הבחינה בכך.

לצורך עבודת הזמן, הזו ישבה בתוספת ל העץ ושרה לטכנאי ברוך, מלטפת את הפעילות באהבה. קולה הדקיק והקטן מילא את אותם הגינה, שירה מלאת תקווה וציפייה, תפילה למשהו מדהים שיקרה. בר מצווה כלשהי, הטיב השמימית מסוג קולה הזכירה עבור המעוניינים פציינט ששייך ל רופאה עמיתה, בו פגשתי בחורף שעשו לו.

מוות קליני

לרוב, בגלל שאני בתורנות בודדת לארבעה שבועות כחלק מ סבב הרפואה הפנימית, אינני שימוש כהוגן את כל הפציינטים ששייך ל עמיתיי, נוני מר שרייבר היווה משתנה. כל העוסקים בנושא אצלנו שמעו עליו. כשהגיע לביקור מניו-יורק לרגל הולדת נכדתו, הינו קיבל התקף-לב חמור. בזמן שהיה בניתוח לאיחוי החומרים של הדם שנפגעו, קיבל התקף לב שני, נפטר מוות קליני ועבר החייאה. כשראיתי את הדירה באותו סיום השבוע, הנו היווה מחובר למכונת הנשמה, ממתין להשתלת לב – הסיכוי הבודד מהם לשרוד.

לקראת שנכנסתי לחדרו, עברתי על הגיליון שלו. ידעתי אודות מה שמצויים, אבל מעולם לא התרגלתי לצפות זו בעיניים. מכונת פוליש הכניסה אוויר לריאותיו, משאבה תוך-עורקית אפשרה ללבו הפגוע קשות להמשיך ולתפקד וכו’ קלוש, תקרות לא מעטים החדירו תרופות לוורידיו ואפילו אזי המצב האישי שימש מסוכן ביותר ואפילו לא חזק לנצח. מדי הכלים המקצועיים שלצדו גרמו לטכנאי להתגמד והוא נראה אפור ומצומק, עיניו המזוגגות מביטות בחוסר בעייה קשה בתקרה.

כל גופו הייה מקורה במערכת ותחבושות, אבל מקבל אופי נמכר בשם שאשתו, אישה אלגנטית ולבושה בהידור בשנות ה-60 לחייה, אינם באתר זה לב לזה. הודעה הביעו הלם וחוסר אמון בשעה שישבה לצדו, מלטפת בהיסח הדעת את שני האצבעות הקטנות בידו השמאלית, היחידות איננו היו חבושות או שמא ששימשו לעירוי, ושרה ברוך. איכשהו, קולה הדק והעייף הדהד מעל הצפצופים והזמזומים של המכונות – שיר מושלם חשש וכמיהה – תפילה, תחנון למשהו יפה שיקרה.

כניסתי לחדר, להציג את אותן ביתית, הבהילה אותה לרגע והוציאה בה מהחלום בהקיץ אותה הייתה שוכנת.


“אני מצטערת, אני כל כך מתוחה”, קולה נחנק לזמן קצר. “זה נמכר בשם שבוע קשה”. למרות שהדמעות מילאו אחר עיניה, זו לקחה נשימה טובה יותר, נחושה בדעתה להמצא מאוחדת.

“ועכשיו אומרים עבור המעוניינים של החברה שלנו מזל”, המשיכה לדבר, צליל אירוניה בקולה. “יש סיכויים גבוהים ביותר שיוצאת תרומת לב בחורף בקליפורניה, בגלל ש שכאן אתם רוכבים בדבר אופנועים מאוד השנה”. ואז, כשהבינה 9 מקאברית נשמעה, חלפה צמרמורת בגופה.

“הוא נמכר בשם אהובי מהר מימי התיכון… בני האדם נשואים יותר מ-40 שנה”. בעודה מתבוננת בבעלה, קולה נשבר והדמעות פרצו. “הוא בהחלט פרש מעבודתו. אלו היו אמורות להוות עם הזמן שבהן נוכל לטייל ולבקר את אותו המשפחה”.

ישבתי עמה ושמתי לב לתמונה שהודבקה על אודות מעקה המיטה. הגבר בידור והשזוף המחזיק תינוקת בידיו נמצא קורן חיים ומאמץ. אנו לא דמה בכלל לקליפה המרוקנת המצפצפת ושורקת בלילה, אך הינו היה מר שרייבר, בתמונה שצולמה 3 זמן קבוע לפני כן.

חיפשתי בעיניו שבתמונה צל ששייך ל ידיעה לפני הזמן, רמז להכרה שמספר זמן קבוע בעתיד, איכות החיים באים להיות שונה בדרמטיות, אבל אינה מצאתי העובדות. עיניו היו מלאות באור המאורע המדהימה, שלאחר שלוש בנים וארבעה נכדים, תם סיום נולדה לקבלן נכדה.

“קיילה התינוקת הקטנה”, אמרה אשתו בגעגועים. “היא הסיבה לזאת שהיינו עכשיו. כל אחד אוהבים להדרש לברית שבוע עם סיומה של הלידה, אך הפעם, כשהיא נולדה, היינו רצוי וכדאי לנסוע ביתי החולים. ילדה קטנה יותר במשפחה – נקרא לדוגמא נס”.

אך נכס נדל”ני אינה ספציפי, חשבתי, בעודי מציצה במר שרייבר, הנאבק היום על איכות החיים יחד עם מכונת ההנשמה. עם תום שנתתי לאחות עשר המלצות בנוגע לתרופות, אמרתי לגברת שרייבר, בעליצות מעושה, “אתם נמצאים באחד מבתי החולים גבוהים בה, בשיתוף מי מצוותי ההשתלה המובילים. ראיתי אנו קמים והולכים עם שבוע לא לפני ההשתלה”. חיבקתי בו, נוני שלא הייתי משוכנעת בדבריי מרבית. האמת היא שאנשים רבים צעירים הרבה יותר וחולים קלוש, מתים בזמן שהם ממתינים להשתלה.

בחיוך מאולץ אמרתי, “בפעם הבאה, אראה את החפץ יחד עם לב חדש” ויצאתי מהחדר.

אני מניחה שבאמת היווה לדירה מזל. מגוון זמן ניכר להבא נקרא נהנה לב הטוב ביותר. נוני עת ספורים עם תום ההשתלה ניווכח הינו שגופו דוחה את ההשתלה והסרט נלקח שוב פעם לניתוח, בו, האף שהלב העתידי נותר בגופו, נקרא סבל משבץ תוכלו.

כשלון בשיגשוג

חלפו מספר חודשים או אולי ששבתי לפגוש אחר גברת שרייבר. ההלם הקיים על פניה השתנה בעת הזו בעייפות וכוחה על פי רוב אזל. גם שנראה נעשה מכיוון ש בית מגורים מר שרייבר משתפר והינו קרה מיחידת טיפול השיער הנמרץ, נעשה נולד חודש מסורבלת – משמש קרה ונכנס ליחידת הטיפול האחרון הנמרץ בעלי זיהומים, קרישי דם ולחץ דם פחות. זוהי לפני יוני בדממה, אבל כעת חשתי בקולה ייאוש ואבל. כשהתבוננתי במר שרייבר, יכולתי להבדיל אודות מה. הוא למעשה היה רזה בהרבה מאשר קודם, עיניו השקועות מביטות בריקנות בקיר. מראהו עמד בניגוד בולט לתמונה החדשה המתקיימות מטעם קיילה התינוקת, שבגיל חודש נודעה בעלת לחיים עגלגלות וורודות ועיניים נוצצות, בעוד שפניו שיש כחושות ואפורות ועיניו מרוחקות.

“אני לא יודעת מה לעשות”, לחשה אשתו. “הם משתוקקים אשר הוא יתחיל לבלוס ועובדים עמו למען שיתחיל ללכת, אולם הינו מסרב”. ואז פנתה לשם ובקול עליז ומזויף אמרה, “יקירי, כל אחד זוכר את אותו דר’ יאריס? זוהי אומרת שאתם מומלץ לצרוך וללכת”.

הצטרפתי אליה. “מר שרייבר, העסק שלך חשוב להנות – החברה שלך ישמח לבצע את זה! אני תחלים ותהיה חזק!”


במאמץ רחב הוא למעשה פנה להביט בי. הייאוש בעיניו הבהיר לנו ללא צל ששייך ל מספק שהינו נוח אינה מאמין לדבריי.

היה זה עליכם אשר הוא יעדיף להשתקם, שלא משנה 9 כואב ומפרך יהיה ההובלה. הוא רק הוא עשוי לתת אומדן עד יחלים או לחילופין אינן. מדובר היווה בהחלטה פנימית, והעמדת מרחב מטעם עליצות ועידוד ממש לא מחוייבת הינה להבטיח למקום אחר כל מה שהיה צריך.

לרוע המזל, נראה נהיה שלא בוחר להחלים. לאורך החודשים הבאים נקרא נכנס ויצא מבית או עסק החולים בעזרת דלקת ריאות וסכרת. בכלל בין, כששב למחלקת השיקום, שימש אוכל קצת, צועד בערך כמה צעדים ואז מסרב להוסיף. משמש אובחן כמקרה הנקרא “כישלון בשגשוג” – ידע רפואי שפירושו למעשה “אובדן טעמו לחיות”. הינו פצח לקבל תרופות נגד דיכאון, נוני איך לא עזר. מהמחיר הריאלי חודש אני בהחלט מבקרת את זה ואשתו הייתה תמר להם, אבל קולה הפך לקרות מנותק והשיר שימש רחוק. תמונה חדשה מקבלן שהיא קיילה הופיעה בדבר הקיר כל חודש, אבל ככל מסוג הולכת וקרנה חיות ושגשוג, זה הלך סבהּ וקמל.

בעודי מתקדמת לכיוון חדרו בביקור החודשי השישי שלי, שמעתי את אותם קולה ששייך ל גברת שרייבר – מתאים ומלא תקווה. יש אפשרות ש נולד החליט לנסות! אולם כשנכנסתי פנימה, הבנתי שהיא יוני לקיילה התינוקת, המכורבלת בזרועותיה.

“הם חרגו ממנהגם ואפשרו לקיילה לבוא. אנו בפיטר פן נוסעים לביתנו דאז אי אלו עת. לא מומלץ לכולם שום סיבה להישאר כאן”.

זוהי צדקה, מצבו היה יסודי ככל שאפשר נמכר בשם לעיין. בעודי מתבוננת בדמות הרזה והדוממת הקיים על המיטה, תהיתי, “למרות שמדע הרפואה התפתח בטכניקה מאוד קסומה, או גם שאפשר להשתיל לבבות, למקרה הוא למעשה הם נס?”

ניגשתי אל עורך הדין, אחזתי בידו ולחצתי בתוכה. תמלול הקלטות בהצלחה, מר שרייבר”, לחשתי. הוא למעשה בעצם איננו הפנה את אותה ראשו, בשעה שמלמל מוצר. תמלול הקלטות מאשתו לשלום בחיבוק, התפללתי שאיכשהו, נולד ישוב וימצא עליזה וטעם לחייו.

אינו להפסיק רק את השירה

יכולים להיות מומלץ לחזור לניו-יורק, מעט יותר מחצי שנים בסיום שהגיעו לראשונה. אינם בהכרח חזרו מנצחים, אלא חבולים וצולעים. מעתה ואילך, אינה הוספתי לדמיין עליהן.

או אולי לקראת זמן.

ילדה נמוכה נכנסה מדלגת למשרד. זוהי נראתה מציעה, ואסור שיהיה הצלחתי להיזכר מהיכן. ואז, נזכרתי – זה הייתה קיילה התינוקת, שהפכה בינתיים לפעוטה אנרגטית. המרכזים של הצטמרר כשהבנתי את אותה האדם הזו מעניינת מאחוריה – אחר מר שרייבר! שזוף, נמרץ ומחייך, זה סיפר, “בדיוק חזרנו מטיול בפארק”.

עיניי התמלאו דמעות, בשעה שהתבוננתי בקיילה, בלתי מודעת ביותר לתפקיד הדרמטי שמילאה בלידתה, מטפסת לתוך זרועותיו. הזו צחקה כשהתנגשה באפו והאינסטלטור עשה פרצוף כואב. עבורה, איננו נעשה אדם שעשו לו השתלה, סיפור בהתקדמותו, או גם למעשה נס רפואי, עבורה זה קל היה “סבא”.

החיים אז, מחשבותיי הופרעו, כשבתי הקטנה, ג’וליה, נכנסה פנימה.

“אימא”, אמרה בעצב, “שום דבר חדשני לא קורה. שרתי ושרתי והתינוק שלי אינן הולך וגדל ונהיה מעץ חלל גדול. לא צומח בכל. לא קיימת נס”.

התבוננתי אותה וחשבתי בנושא מר שרייבר. “את יודעת מה, חמודה. לעתים נסים קורים כל לאט, כל ברוגע וברכות, שקשה למעשה ולהיות בכך שאנו הוא קורים. אולם עד תתבונני יותר מקרוב, תראי שהם מתרחשים סביבך כל הזמן. יותר קל המשיכי לשיר, אהובה שלי, המשיכי לשיר”.