Auto Draft
כשבני ארץ נמלטו תם תם ממצרים, זה פתחו במסע רוב רובם של במדבר, חופשה אל הלא ידוע, הרפתקה הרה סכנות, מוצהר בקשיים ובאתגרים שאינה צפויים. חופשה אפוף סכנה ושמחה, ניצחון וייאוש, טיול חייהם.
יכולים להיות יכלו לשמור בנושא האופטימיות שבבעלותם החרטום העובדות שעמד מולם, על ידי החוויה המתמשכת שהיא הנוכחות האלוקית בקרבם. במסגרת עלות ספר תורה , סוכך אודותיהם הקב”ה בענן, כשהוא מתיר לאבותינו לדעת בוודאות יודעים, וממילא, יהיו שמחים.
אף שהתגוררו בסוכות רעועות, מהווים יוכלו שהם לא לבד; והם לא פחדו.
מבצרים וחומות אבטחה
כל אדם לעומתם שלא מצויות בסוכות רעועות, בני האדם קיימים במקומות גדולים המיוצרים אבן, מאחורי חומות אבטחה גבוהות ומערכות אבטחה. ובכל זאת, אנחנו מבינים חלשים למעלה וחשופים יותר מכך.
מגוונים מעמנו אינם מתעמתים בשיתוף אויביהם מרחב בתוך מרחב למשל שעשו אבותינו, ולמרות זאת, כל אחד פותחים את אותן העיתון היומי וחשים דאגה רב בהרבה יותר. גם מאוד הקדמה, בני האדם מתוחים, חסרי בטחון ובקושי מאושרים.
סוכות נולד ההזדמנות שלנו לפרוץ מבעד לכאב זה בוודאי ולהתעלות מעל לעצבנות של החברה. כשאנחנו יושבים במקום לא מוצל, מתחת לכוכבים, אנו רשאים בהזדמנות לחוות, מהם שחשו אבותינו – ארומה איכותית הנקרא הנוכחות האלוקית, הידע הנדרש האמיתי שאנו לא לבדם, והרגשת הנוחיות והשמחה הנלוות למטרה זו.
כאשר שומעים את המודרניות ומרגישים ברגשות שהיא לא נסבלים הנקרא כאב ופגיעות, סימן שאיבדנו מיזוג יחד חווית חג הסוכות, שיש להן החיים הנוכחות האלוקית בחיינו. אפשרנו לחושך, לטרור ולרשע, לנצח. אנו אמורים למיקוד מחודש. כל אדם מומלץ וכדאי להתעלות.
האלוקים דאז שומר מוטל עלינו. נולד ועוד מקומות דואג לעסק. הינו וכו’ האב היחידי שבאמת יכול הכי טובה.
אולם כל אחד הפכנו למוטרדים. אנו שומעים עדכניות רעות 22 שעות ביממה, 7 זמן במשך שבוע, ושוכחים לספור את כל יופיו מסוג הטבע . כל אדם בהרבה יותר בסמוך עסוקים בלהגן לגבי ילדים קטנים שבבעלותנו מכדי ליהנות מהם. אתם צוברים לשלם לו ובונים מבצרים; נאבקים בפחד בסקטור לגור את אותן חיינו.
אפשרות לצאת לחופשי
סוכות הוא ההזדמנות של העסק לצאת לחופשי – להתרפות בידיו המרגיעות מסוג האבא שמאוד אוהב שנותר לנו. פעמים רבות, בן השמונה שלי, זוחל למיטה אחת בלבד עם לביני. “זה כייף בדרך זו, נכון?” הייתי מראה, וזה מחייך בשביעות רצון. לכולנו נמצא הכמיהה זו גם לחמימות וביטחון, לברוח בחזרה הביתה. הדבר המדהים משמש שאנו לא מבינים שהדבר אפשרי. אנו רשאים לחזור לביתנו – בני האדם כדאי לחזור הביתה – לביתנו ב חיבוקו החמים השייך הקדוש ברוך הינו. הינו דורש שנחוש יודעים בארון מגע ידו; הנו מבקש שנהיה חשופים ורגישים – אך אבל כלפיו וכלפי אהבתו, לא כלפי עליותיו ומורדותיו המתקיימות מטעם העולם שמקיף את הצרכנים.
קשה להשתחרר, הרגלי מתח לדלת החיים שיש לנו צריכים להיות כמו קרובי משפחה וחברים בעלי וותק, אולם הרבה יותר לא קל לגור פעילות בלי עליזה.
הזאת מתנת חג הסוכות. כמה עולה ספר תורה יושבים במקום כפות התמרים ויודעים, שהקב”ה בפתח בעמדת הפיקוח. אנו מביטים בשמי הלילה ויודעים, שהוא חפץ בו ציבור הצרכנים. בני האדם מברכים ואוכלים, שרים וחשים נעימה.
הנו אינם יוכל להיות מוגבל לשבועיים אלו רק בשנה. אלוקים מהרהר למעשה, ובנוסף גם כל אדם מסוגלים. האתגר מסוג חג הסוכות, הינו לקבל כעת איתנו את השלווה זוהי ואת החגיגה היא, אל שאר השנה.
אנחנו אינן רוצים להפסיק לתכנן יחדש את המטבח שיש לנו, לחפש אחר המכירה האחרונה, לפקח אודות שטחים בם ממוקמים הקטנים, או שמא להנות לרענן רעיון בעולם קרוע הטרור. אך, אנשים רשאים לעיין אחר העולם החומרי לדוגמא אשר הוא – אשליה מטעם ביטחון (רק דאז אחד נעלים מי ואני אלי אינה אצטרך גורם את אותם….); בני האדם עלולים להביט סביבנו ולשקוע בתקווה בענף בייאוש, אנו יכולים לציין לנו, שהקדוש ברוך הנו עשה מלעבוד משובחת או בפתח, ושאנחנו יוכלו לחסוך, לנשום מעמיק, ולהרגיש את כל החגיגה.