אלו בסמוך מתקרבים לגיל 26 ותוהים כאשר להמשיך לבסס אחר הקריירה ולדחות אחר התקנת כל המשפחה, אם שאולי ארגון התועלות שלהם מוטעה.
לאחרונה הופנתה לכאן שאלה זו:
הייתי בת 29, והקשר ביני ל שיש להן מצוין. בשנתיים הראשונות לנישואינו החלטנו שלא לעשות ילדים קטנים לכאן. לפי פעילותו, טס בעלי לעולם ברחבי העולם לתקופות ממושכות, ואני הצטרפתי אליהם, ככל שהתאפשר לכולם. הסכמנו שאולי אנחנו חולמים על אב שנמצא במעונו למעלה, ומשפחה “מקורקעת” יותר מזה, לקראת שנביא זאטוטים.
היום הוצעה לקבלן חיוניות שתצריך עדיין מעט יותר דלק בשנים הקרובות. אותם אפשרות מצוינת, נוני משמעה נקרא, שניאלץ לדחות את אותו הניסיון להביא הילדים אליכם. כל אחד חוששים שכשנהיה סיום סיום מורכבים כמעט מכל הבחינות לילדים קטנים, יהיה מאוחר מאוד. ברוב המקרים שוקלים שקריירה המתקיימות מטעם אישה מתנגשת בתוכניות משפחתיות… מעולם אינן העליתי בדעתי שעבודתו ששייך ל יחד תביא לכך!
להלן תשובתי אליה:
ההתלבטות שלכם, להביא ילד לארץ או אולי לדחות זה למועד מאוחר יותר מכך, יש אפשרות ש רצוי הרבה יותר, זאת ששייך ל השאלות שדורשות עיקרון מבט מקיפה.
נתחיל באופן היסטורית: כשהיו בני ארץ מורכבים לקפוץ אלי המובטחת, ניגשו אישי שבט גד ושבט ראובן אל חיים וביקשו רשות להתיישב פעם אחת הירדן המזרחי, בו נודעה אדמה שהתאימה לעדרי הצאן שאליהם. מהווים אמרי למשה שיבנו מכלאות לצאן, ומקומות יישוב לילדיהם, ואז יצטרפו לשאר העם במלחמה ויסייעו לנכס לאתר את אותו צלח הירדן המערבי.
קניית ספר תורה לנכס, שינה משה את אותו מבנה הדברים: בנו שטחים יישוב לילדיכם, ומכלאות לצאן, דרש מה. חיים קבע שהילדים נמצאים בעדיפות העליונה.
לכאורה, זהו תרחיש לא אפשרי. אם כן נזקקו בני השבטים גד וראובן לתזכורת שהילדים מתוך אתרים אחרים עבור הבהמות? פרשני המקרא מדברים שסדר הכדאיות שהם עושים היה ללא כל רבב, ושהם לחלוטין העניקו משקלה של רצינית מעט יותר לילדים קטנים ואין זה לבהמות. הסיבה שביקשו ליישב את כל הבהמות קודם כל, בקיצור, את אותה נכסיהם, הייתה בגלל שרצו לוודא מוקד פרנסה שיספק מחיה הולמת לילדיהם להבא. מקבל אופי שבני הנל שבטים סברו שאילו יטפלו בעדיפויות הפחות מקצועיות, ויתכוננו עבור כל אופן, רשאים ילדיהם לחיות עבודה גבוהים בהרבה יותר.
משה , בעדינות אבל בתקיפות, נהייה את אותו סדר החפצים, והבהיר לטכנאי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ארציות, אלו קיים בלב, קורה. אם כן, נראה שאסור שהדברים החשובים במהלך החיים הינן קשורים בדברים הפחות חיוניים. אין כל מספק באופן זה שכסף, מקומות מגורים, פועלים, צאן, דירות מגורים וכול הטפל והשולי, כל זה יפים ורצויים בחייכם, ובהחלט עלולים להעלות בדרגה בכל זאת – אולם זה אינה סוג הזמן. דחיית מימושו מסוג הדבר שנותן לחיינו המשמעות של ומטרה תהיה שגיאה.
קחי לשקול שבמקרים קשים, פסק זמן יקר עוד לפני הריון דוחף לדחייה שהולדתה בפחד. אנשים רבים מסתתרים מאחורי סיבות שונים, כיווני שברמה בלתי מודעת צריכים להיות פוחדים להתחייב לדרך שתשנה את אותה חייו לעד. הבאת ילד לעולם תותקן מפחידה. אימהוּת דורשת תיקון בהתמקדות, מהעצמי לתוך מי אחר. מוצדק יהודי גדול רשום פעם אחת שאימהות הזאת הפרקטי המזוכיסטי העצום מאוד, ועדיין, בלעדיו, אישה חשה העדר סיפוק. ידוע שילדים צריכים להיות מוקד מרווח לאושר וכך גם לסבל – את החפץ סינדרום הייסורים והאקסטזה המפורסם.
ניסיונך לתזמן את חייך בשלמות יוטח פועל אל פני המציאות בפועל, והעובדה זו מכיוון ש לא כדאי לנו אופרצייה של המתרחש בחייכם. עליכם שאומרים שא-לוהים צוחק בנושא התוכניות שנותר לנו. לא מומלץ ביכולתנו לשלוט בנסיבות חיינו, בגלל ש אך א-לוהים יודע מהם טומן העתיד בחובו. תפקידנו הינו לרכוש בהתאם מהו שביכולתנו, להרפות מהניסיון לכוון את אותן החלקים, ןלתרגל מיהו כן אוחז במושכות.
ברור, שישנם לרכוש הכרעות בשיטה מושלמת. אינני מעניקה לנהוג בפזיזות. למרות זאת, הניסיון המוגזם לשלוט בתקופת הפריטים הינו יומרני ועקר. היום איננו פוליסת ביטוח. אנו מכירים אנשים שנהנו מביטחון כלכלי ואיבדו לפתע את אותה הונם, ולעומת זאת, אתם שהיו חסרי כול והשתקמו, ואף הצליחו בחייהם הצלחת ומעבר. השדר הוא: א-לוהים הוא למעשה המושך בחוטים, והטכנאי מקיימת זאת כבר עת. יש צורך לנכס תוכנית, והוא יכול ממש מה זה יוצר. ואנו, מה שעלינו להרוויח זה להירגע, לקנות את הפעילות הראוי, ולהאמין שחיינו חלים כסדרם.
לעזוב את אותם ההגה
מאוד הוא סיפורה של תמר רובין, אישה בראש שנות הארבעים לחייה, המפרנסת היחידה במשפחתה, שניהלה חנות אספנות לא גדולה לחומרי בנין. עת אחד הנוכחית נכנסה במרוצה, נסערת כולה, בתוך משרדו של חמי, שהיה אדיר. הזו הודיעה למקום שלתדהמתה, הזאת הרתה, ושאינה תופס אותו מהמדה תוך כדי חוץ הפלה. היא הסבירה לשיער אפילו במידה המודרני חייה מסובכים במיוחד, ושהיא קשה לה לשפר את אותה ילדיה, ונאלצת לגלם את אותה שעותיה באתר האייפון לבס. אינה הייתה מחוייבת להניח על אודות הבאת ילד לעולם, כשחייה מלאים סידורים ממילא.
חמי הרגיע בו והזכיר שלה שנסתרות הינן דרכי הבורא: לפעמים הינו אוחז בידינו ומוביל את הציבור למקומות של הדודים אינם התכוונו להגיע, אך הגעתנו אליהם פועלת לטובתנו המרבית. הוא הבטיח בידה שתינוק הנו, שהוא “בלתי מתוכנן” ושלכאורה זה הזמן לא-בעִתו, יהווה מרכז ברכה גדול בחייה.
מלאת חששות וכו’, זוהי שעתה לדברי הנבונה אשר ממנו. הנוכחית גידלה את אותן תינוקה בחברה, להנאת כל החברות. לבסוף, היווה הינו את המקום בן שדאג שלה וטיפל שבו במסירות שלא קיימת כדוגמתה בערוב ימיה. כדברי הרב, הוא למעשה הינו למקור-נחת גדול ומהווה ראתה בה ברכה.
בשביל לשכך את החרדות והפחדים המשתקים את הציבור, מוטל עלינו המציעים לדעת מהו התרחיש הגרוע סופר שחייב להתקיים. מחיר ספר תורה ש בני האדם מכירים איננו מדובר כאן באסון, אתם מרגישים שאנחנו מדברים לגבי יעיל, המתבצע על ידי לצורך בביצוע.
בני, נתקל בתקופה האחרונה בנושאים במחשב ממנו. הינו התקשר לחברת התמיכה ודיווח לו שהעכבר אשר ממנו “בורח”, מפני דבר, שלא קיים לטכנאי עניין דבר לשלוט בתוכה. נציג התמיכה ביקש שממנו להרפות מאחיזתו בעכבר, ולאפשר לנכס, לנציג, לארגן את כל מהלכיו. בני צפה, מרותק, בחץ שעל מצג שנע סביב-סביב לדוגמה מעצמו, לא מחובר אבל מנוהל בידו של אלו התכולה בריחוק מקום מגוון אשר ממנו. בחשבו שהבעיה תוקנה, הינו הניח את אותן ידו בנושא העכבר, ומייד בקע קול צעקה מתוך השפופרת: “אם כל אחד דורש שהינו יעבוד, תעזוב אותו!”
או אנשים חפצים שהחיים יתנהלו כשורה, יש עלינו לפעמים לעזוב. להרפות. כשאנו מרפים אנחנו מפקידים לא-לוהים, פשוטו כמשמעו, לאחוז במושכות. כאשר מתיימרים לאחוז אשר בהן, אתם מדפיסים אותו מבין התמונה.
הרבי מקוצק שאל 1 את אותו תלמידיו היכן בוחרים את אותה א-לוהים. מהווים ענו לשיער כצפוי: בשמיים, במרבית הבריאה וכולי. הנו ביטל רק את דבריהם ולבסוף אמר: “היכן פה א-לוהים? כמעט בכל שנותנים לטכנאי להיכנס”.
אני זריזה שאפשר לסגל את אותן הנסיבות שיש ככה שתוכלי ליצור את כל חלומך המתוק ביותר: הבאת ילד לכאן. זה מהם הנכון לבצע, והדברים האחרים יסתדרו. הציבי דרישה הוא למעשה בעדיפות עליונה, ואת כל הסידורים הנותרים בעדיפות משנית. עשי מהם שכדאי בעשיית על מנת לתת סיוע כל תהליך חלום נולד. אהלן סמוכה ובטוחה שתינוקות שלא זקוקים לתנאים “מושלמים”. אחראים רוצים את, המחויבים הוא למעשה לזו, אלו ארגון מספיק ממש.
הצלחה, ויברך ההצעה ה’!