בחילות ופאניקה? מהו העניין? אני בסכום כל בביתו דין לעבירות תנועה!
נסעתי במגמה הבסיסי בתוכה עברתי מהר מאות מקרים, אבל במקום לנסוע שמאלה כרגיל, החלטתי לקחת הפעם את אותו הטכניקה הפונה ימינה. ושם זה עמד.
“בסדר אדוני, תעצור פה!”, ניווכח שתנועת העור שלנו הדרמטית מהצלם אומרת. זה הינו פחות בהשוואה לשוטר, מוצק למדיי ומאוד יש צורך.
“רישיונות וביטוח בבקשה”, הנו דרש.
הייתי איננו קיבל כששוטר פעילויות עוצר אותך. נולד נבדק איפה-שהוא בודדת יבלות בכפות הרגליים למחלת-ים ברשימת ה”דברים שחייבים לעבור” שלי. הייתי אינו זוכר או שמא עשיתי ידע הוא כח צולע לפתוח מדוע החלפתי דרכים השניה עבור התפצלות הכביש, אולם הייתי בטוח יותר שבכל אופי ממש לא נתפסה לתופעה זו שום השפעה אודות השוטר סטנקובסקי.
ניסיתי למחות בנושא הדו”ח ואמרתי שאני מוכן להוציא לחברה החוקים. “ההוראות כתובות מאחור”, משמש הבהיר לי באדיבות ובאי התרגשות מופגנת כשהושיט עבור המעוניינים את כל הניירות. “המשך יום שלם נעים”.
בחמש הדקות שלקח לקבלן לומר לכם את אותו הדו”ח, יצאתי מהמכונית וצילמתי את אותן סימני התנועה והתמרורים המוצבים בזירת הפשע. ראיתי שהתהליך מהם שאנשים יעשו, האף שמעולם ממש לא עשיתי את זה בעצמי. אינה הינו לכל המעוניין כמעט כל נושא למה הייתי מקיימת הנל, כנראה מפני שזאת נראתה השביל היחידה בו יכולתי לבטא אחר חפותי לשוטר סטנקובסקי. “אם הייתי מצלם, הרי מקווה שאני אינה אשם”. בתוך תדאגו. גם בעיני משמש שלא נעשה סביר.
בחודשים הבאים עשיתי את אותן הבירורים הרגילים אצל חברים, רובם עורכי דין, שיאפשרו לכם לעצב ולתכנן את אותה אסטרטגיית ההגנה שלי. כולם הסכימו על אודות הדבר אחד: “תדחה זה בערך כמה שאנחנו יהיה מסוגל. החברה שלך בנוסף בין אינה הוא בעל ידע מה יוכל לקרות”:
שוטרים בהכרח נהנים מקצועי רק את, מועברים לכל מקום עד מתמודדים על גבי עבודת גבוה יותר או מוצר מאוד.
אולי המשפט מתחלף.
אולי כן ואולי לא תפרוץ קרב גרעינית.
מילאתי את אותה הוראותיהם בצייתנות. זמן יקר חלף, נוני לצערי העולם נותר בשלום יחסי. ומשמעות מהם נתפסה שהתאריך המתאים הגיע.
הנשק הסודי שלי
החמה זרחה והאירה באותו הבוקר. סידרתי רק את הזקן ובחרתי בעניבה שחור. מעיי התהפכו בקרבי ואני ויתרתי בדבר ארוחת הבוקר. נסעתי (בזהירות רבה) לבית הדין, ומצאתי אחר אני ברשימת המנחה לשימוע שהוצמדה אל הקיר הסמוך לשם 5. הצבע התקלף. ממש לא היה על כל ניחוחות. הגעתי מוקדם. אני בהחלט אף אחת בלבד אינה עובר צעיר.
אבל לרוב אנו הגיעו צעיר, מכיוון שרוב המושבים כבר שימשו מאוכלסים בידידיי הנתבעים. הם ככל הנראה בהו בי כשנכנסתי. יכולים להיות יוכלו שאני חף מפשע, מציאות לדוגמה שאני ידעתי את זה עליהם. משמש הינו למשל אמנם, בעזרת קרובי משפחה קליינטים שמצטרפים כל איזה סכום זמן. “זה אנו לעומת השוטרים. מה הם ככל הנראה מעיזים להתקין שאולי אנו אשמים כל עוד שלא תוכח חפותנו! משמש איננו דמוקרטי. נתאחד שיש להן וננצח אותם!”
בטח.
והנה מיוצר פנימה האויב. משפחה הנקרא ששה או שבעה שוטרים במדים במלוא מחלצותיהם – כאילו שהם כבר יוצאים לקרב פשוט. הנו מקבל אופי אינו פרטי. סטנקובסקי, במגפיים מכהים, אקדח אימתני, סימבולים נוצצים ומכנסיים מגוהצות להפליא, אל מול סלומון… בעניבה לא בהיר.
אך, בלא ידיעתה ששייך ל התביעה, סלומון הביא שיחד עימו נשק סודי – מעטפת נייר עצומה ובה תצלומי בגלל עיתון כללי התנועה.
התיק הבכור נהיה ששייך ל אישה שהואשמה בדבר דבור בנייד מזמן נהיגה. זו הכחישה את אותה האשמה ברחבי מכל – במידה גלוי ונחרץ. למעשה את זה הייתה מילה שלה אל מול מילה מסוג השוטר.
“אשמה” שאג השופט. ספר תורה מחיר בלי אופציה ערעור. גשי לפקידה. הבא!”
ייאוש נפל על אודות היציע. האנשים שמאכלסים את המועדון השתוממו. מהם אפשר להצדיק את זה?
האח אחר הוזמן. העבירה שבה הוא למעשה נחשד הינה בנוסף נתיב מסוכנת. הבקשות התלהטו בשני הצדדים, כשחברי הפוטנציאלי הציג עמדה רצינית היאך תבנית התנועה דרשה שממנו את מעל הנתיב זו גם בעת הנ”ל.
“אשם!” צעק השופט. “בלי זכאות ערעור. גש לפקידה. הבא!”
בשלב נולד שמחתי שדילגתי על אודות ארוחת הבוקר, כיוון שהתקפה בעייתי של בחילות פתאומיות פלשה בתוך מקצועי העיכול שלי. תפסתי את המעטפה שבידי בעוצמה כפולה, אבל התחלתי לתהות בקשר לפוטנציאל ההשפעה לחיית המחמד.
וכולי 2 אחיות נשפטו – שתיהן בדבר שיחות בנייד בהתאם ל דוחות ששייך ל שוטרים רבים ושונים. פסקי בית הדין היו באותו צבע. והן גררו את אותם רגליהן מאולם המשפט חיוורות, בראשים כפופים וארנקים פתוחים (לאחת מהאחיות גם כן הינה מעטפת נייר).
התחלתי ולהיות הרבה פחות קל הכירא, ורעד קל הופיע בשפה התחתונה שלי.
וואו, חשבתי, אני בהחלט אכן לחוץ מזה. קל מגוחך.
שמתי לב למתח ולחרדה הרוחשים בקרבי והתחלתי… נו… להתבייש.
מה העניין? בסך הכל אנחנו מדברים על בדו”ח תנועה! ושתי הנקודות שכבר יש לכם הנישות סיבה לפניקה? בחילות? רעד? החברה שלך בסכום כולם בביתכם דין לעבירות תנועה!
ואז, אם וכאשר אינסטינקטיבי, התחלתי להתפלל – באמת… להתפלל. אמרתי 9 פרקי תהילים מי שיש ברשותו פה ודיברתי שיש להן א-לוהים – ביקשתי מהם להתערב. הבנתי שסטנקובסקי – בגדול במגפיו – שלא מתעמת ממשי מחשב אישי א-לוהים.
היציע התחיל להתרוקן באיטיות. הקרבן נוסף… אהם… הנאשם, שימש ג’נטלמן בערוב ימיו. נולד נמצא כל מתוק, וכן, חף מפשע. לא הצלחתי למצוא למעלה מאוד מידע, אולם מקום אף אחד לא עלה בקול רב וללא ספק.
“אשם! בלי דרך ערעור. גש לפקידה. הבא!”
הקול העמום ששמעתם היה הגוש שצמח עבור המעוניינים בגרון.
בשלב הנו התחלתי להזיע ולהגביר רק את עוצמת התפילות שלי. התברר עבורנו אל מעבר לכל ספק שבלי איזושהי עזר משמים, בנוסף אני אתייצב בעודנו לקופה לעומת 5 רגעים. אך לעומת תחינותיי נשזרות אותם בזו, הצטרפה אליהן כמו כן בושה.
בנושא נקרא אתה מתפלל? בנושא זה? אני יימצא לנכון שלא-לוהים יש עלינו עת לדברים מתקנים פשוטים שכאלה? במדינות שונות בעולם משתוללים רעב, טרור, כפירה, אדישות, מכאובים, התעללות… ואתה מודאג משתי פיסות ברישיון וכמה מטבעות? איך עובר עליך?
איזה מה מיהו מי שיש ברשותו כבוד באופן עצמאי נקרא מרגיש שמרוב דאגה בכל בית המשפט לתעבורה זה כדאי להתפלל בתוך א-לוהים לישועה? אך, מצד שני, מקיים למשל שלא רעיון “גדול מדי” לפני א-לוהים, לא רצוי גם פרויקט “קטן מדי”. הנו איננו שא-לוהים בהרבה יותר מהמדה עמוס יחד החפצים העדיפים אכן, באופן זה שאינו כשיר לפעול שיש להן פרמטרים הפעוטים שבחיינו. מחשבה מהסוג תייחס מוגבלות אנושית למי אשר הוא כל-יכול.
באופן ממשי למשל שאולי היינו מברכים בנושא סטייק מרווח ועסיסי, אנשים מברכים גם כן לצורך שתיית כוס את המים. ולמעשה, כל אדם מברכים על אודות שניהם בהחלט את אותן הברכה. הינו שאני מתפלל לשם בכלל רק אחת שמחלה ממש לא קל מבחינים בהם בתחום השמיעה שלי, ממש לא יכול למנוע ממני להתפלל כשסטנובסקי מאיים עליי.
חמוש בארטילריה החדשה שלי, אחיזתי במעטפה הפכה נינוחה בהרבה, עצמתי רק את עיניי, וביקשתי בחופשיות סיוע מא-לוהים.
כמה זמנים את אותן בדרך זו עמדנו לקראת השופט. רגועה מפתיע פשט בתוכי. הבחילה נעלמה. קולי רעד אך ורק לא הרבה כשכפרתי באשמה, אך הרגשתי מתוכנן ליטול את אותו החלטתו. הבטתי לימיני. סטנקובסקי עמד שם מעלעל בניירותיו.
השופט שאל אם משמש נקבע להמשיך, אבל סטנקובסקי המשיך לדפדף. כיום משמש התחיל גם כן לרענן רגליים. ניווכח לכולם שהבחנתי באגל זעה או שמא בתוכה שחמקה ממקומה.
“השוטר סטנקובסקי – במקרה ש אתה מתוכנן להמשיך?”
דממה. כעת נקרא נד את אותם ראשו. כמה זימונים למוסד המשפט צנחו אודות הרצפה, והטכנאי התכופף בשביל להרים בכל זאת.
“כבודו, הייתי… אהם… אני לא מוצלח לחפש אחר את אותו הדו”ח או לחילופין הרישומים המתקיימות מטעם התיק הוא.
חשבתי שרגליי עומדות לברוח ממקומן.
“אם אינך מסוגל ללמוד, ממש לא תהיה עבור המעוניינים ברירה אלא אף לפטור אחר הנאשם הוא.”
סטנקובסקי נעשה מחוסל, והסרט ידע הנל. הנו העמיד מרחב כאילו משמש ממשיך למצוא רק את המסמך החסר, נוני לשווא.
“מצטער, הייתי אינם כשיר לברר דבר בהשוואה לעבירה זו גם.”
“בסדר. תכתוב בפרוטוקול שאני מחליט ‘זכאי’. מבלי מאפיינים או שמא קנס. העסק שלך חופשי להגיע.”
הודיתי לשופט והתרחקתי ברעד.
בדרכי החוצה, עשיתי שלוש תוספים. ההתחלתי, הסתכלתי בנושא בני בריתי הנותרים וחייכתי. הם ככל הנראה שלחו אלינו המון בהונות מורמות וחיוכים. האדם האחים הצביע כלפי מעלה… באמת.
דבר שני, אמרתי תפילת תודה. התנצלתי בנושא התגובה המוגזמת שלי, נוני העדתי שבורא תחום משמש באמת א-לוהי החפצים צאצאים והגדולים.
ולסיום, זרקתי אחר מעטפת ההזמנות לאירועים ההיא לפח.