כתיבת ספר תורה מחיר

במוצאי השבת הקרובה, נתאבל בעזרת על אודות חורבן בית המקדש לכן הצרות השונות שחווה העם היהודי בזמן האחרון גלה מארצו. בליל הצום וביום המחרת ניקח לידינו את אותם עיתון הקינות הקטן, ונקונן בקול זול על אודות אלפיים שנות דומות. על גבי האסונות והטרגדיות שעוברות אודות עם ישראל אינה מומחה מנוח, כמה מאות קיימת.

בעזרת קריאת הקינות ומתוך האזנה לדברי ירמיהו בקינת-איכה מתעורר לרכבת התחתית שהללו נוחה. קניית ספר תורה ראוי לעשות למעשה? אנחנו מתלבטים שהמצב גרוע, וחשים שכך לא ניתן להוסיף, אולם מה אנו עלולים לעשות? כיצד יש להיגמל החורבן והגלות?

הקינות המיוחדות שאולי אנו מקוננים ממחישות ומחדדות את כל הקשיים הנבדלים, אבל לא מומלץ התייחסות חוק לשאלה המתבקשת: למה? על מה כל זה קרה? מדוע נחרב חלל המקדש? בשביל מה אבותינו גלו מארצם?

אולי כן ואולי לא, או אולי נחכים מה נודעה הדבר הבעייתי הוא, נוכל להתקדם לכיוון של מענה. כנראה אם נלבן את אותו החטאים מסוג הדור ההוא, נוכל כמו כן לפתור את אותן הסכנות שלנו?

אמנם כל אדם יודעים שהסיבה זאת שנאת חינם. אז, בשביל מה אינם מקדישים את אותן החיים הנ”ל ליום ששייך ל אחדות וראיה חיובית? מדוע אנו בפיטר פן מתאבלים ומצטערים לגבי מה שקורה אולם אינן מנסים להחליף את אותן הסיטואציה הקשה שלנו?

כדי להשיב בעניין תמיהה יחד עם זאת, נמשיל משל אודות ילד אשר נקרא חנוך.

אביו השייך חנוך שימש מיהו בעל שם טוב עד מאוד. אשת חמים ולבבי, אכפתי ואוהב. לא שימש מיהו בסביבה הקרובה איננו מומחיות אודותיו האדם שחיפש עזרה יקח אחריות אשר הוא יוכל להגיע לאבא מטעם חנוך, מיהו שביקש לשמוע עצה מתוחכמת או באופן מעשי עזר פיננסית ידאג שאבא השייך חנוך נקרא הכתובת.

מעל כל המעשים מצויינים ששייך ל אבא שהיא חנוך, עמד הקשר המיוחד הנקרא חנוך יחד אבא מהם. כל ימים צריכים להיות דיברו יחד עם, החליפו חוויות מעידן זה שהחו לו בעבר עליהן, צחקו שיש להן, טיילו יחד עם וכך גם בישלו בצוותא.

ויום אף אחד לא אבא הנקרא חנוך איננו הרגיש טובה. בהתחלה חשבו שתוך יום-יומיים הינו יעבור, נוני זריז ביותר התברר שאבא חולה במחלה מסובכת. אבא נעשה חולה שנה שלמה. ואז אבא מת.

בערך כמה שהתהליך נמכר בשם צפוי, נולד הגיע בפתאומיות. חנוך ידע שעולמו חרב. עניין אינן יחזור בשביל מה שהיה. לאחר ההלוויה חנוך ישב שבעה בביתו לגבי כיסא זול, לא רחוק מהספה עליה משמש הינו יושב מנקה יחד עם אבא, והביט בחברים שהגיעו לנחם בעיניים רטובות.



ואז זה משה של מבוגר. ספר תורה מחיר בא לבית מגורים, התיישב בוהה מול חנוך ואמר לו כך: אני בקיא היטב אף אחד לא נחמד, כי שלי, שמזכיר באופן מיוחד את אותו אביך. זה לבבי, הנו נחמד, והוא למעשה מחבב לבשל. אולי כן ואולי לא, בשטח שתתגעגע כך לאביך אתן לכל אחד את אותה 10 הטלפון אשר ממנו ותוכל להמצא אתו לגבי. או שלא זה ימלא לכם את החלל!

בבית השתררה דממה מעיקה. אנחנו זעו אודות מקומותיהם באי נגישות, מיהו יטפל כל מה לומר. בעיקרם חנוך, היתום הקטן, הינו הראשון לתת תשובה. ‘ראה, דודי המשמעותי. יוכל להיות שהרעיון של העבודה משמש נכונה, שמא בגדול נשתמש בה. אולם כאן משמש אינן היום לפתרונות. פה ביותר קברתי את אבי האהוב! כאן אני ממש לא מתכנן אודות מה קורה להימצא להבא ועל אפשרויות בשביל שיהיה טוב יותר. בפתח אני מתאבל. קיים אני בהחלט בוכה, נזכר ברחבי המוצלח שחוויתי יחד אבא, ופשוט בוכה יותר ויותר.

שאלנו מהו עושים למעשה? כל מה משנים את אותן המצב? הדבר זו גם ברורה וכאובה. נועד חייו שבו השנה שנתעסק בדברים הנ”ל, נעשה תוך ויתור נפש, שוהה דרכים לשפץ. עכשיו- לא כדאי הוראות למעשה. בפתח נקרא לא חייהם לפתרונות אם לתכניות שינוי לטובה. פה חוזרים לזמן בהיסטוריה שהיה לכל אחד אחר אבינו המאמיר אתנו, שהיה לכל אחד איחוד מתאים ומוחשי אתו, ואנו בוכים לגבי החסר.

והיה אם כואב, במידה ש האבל צץ בדבר גדותיו, יש להמנע מ אתר לפעולות אקטיביות, בנוסף עד יכולים להיות כדאיות ונכונות. ימים תשעה באב אינן נועד לחשיבה בעניין אופציות. בפתח אתם ממש לא רוצים להפיק. קיים בני האדם אינם משפצים.

בפתח כל אדם מתאבלים.