כתיבת ספר תורה מחיר

זוהי בת שש באומדן מחירי, מתענגת לגבי החוזק המתקיימות מטעם גופה, גמישותו וחינניותו – ויורדת לשפגט מקיף. המורה לבלט השייך אדית אגר מוחא כפיים בשמחה ואז מרים שבו מהקרקע ומניף שבו הצלחת ראשו.

“אדית’קה”, הינו באופן כללי, “כל האקסטזה בחייכם של העסק שלכם תגיע מבפנים”. הרקדנית הצעירה תזכור אותיות מסוג זה ומילים דומות שאמרה בידה אמה שנים מעתה ואילך, בעומדה פנים מחכה מול מרחב בשיתוף דר’ יוזף מנגלה, מלאך המוות הנפוץ לשמצה, באושוויץ.

שלוש אחיות: מגדה, אדי וקלרה
אדי אגר, הצעירה מסוג אחד 3 בנות, עומדת בקאסה, הונגריה, 1 הקהילות היהודיות הגדולות בעולם, שהפכה מעתה ואילך לקושיצה בעזרת התקנה של צ’כוסלובקיה. אמה הבהירה בידה השייך לארץ אינה תראה יפה לדוגמא מגדה, אחותה המיוחדת. קלרה, האחות האמצעית נתפסה עילוי בנגינה בכינור וזכתה להמצא הבת המוכשרת – זאת נתפסה הילדה היהודייה היחידה שהתקבלה לקונסרבטוריון למוסיקה בבודפשט. לאדי נקרא שמרבית.

ליל הסדר האחרונות

בליל חוזה בשיתוף משפחתה, אדי בת ה- 16 שואלת אחר ארבעת הקושיות. לסיום הארוחה, אביה בוכה ומנשק את אותה מגדה ואדי בדבר מצחן. קלרה, שהוזהרה מראש, נשארה בבודפשט. בראשם הלילה הלמו חיילים גרמנים בנושא דלתם, הסתערו בתוך בית השינה וגירשו את כל משפחתכם כולה למפעל לבנים שיש להן יהודים קליינטים. אדי לובשת שמלת משי כחולה בעלי קשתות. מותר לקבלן ליהנות מ מזוודה אחת לארבעה אנשים.

ימים בעתיד הקרוב, בקרון רכבת צפוף וחשוך שפניו מועדות לאושוויץ, אמה הנקרא אדי מראה בידה, “אנחנו אינן וודאיים לאיפה אנחנו נוסעים. כל אדם ממש לא בטוחים העובדות ניצב לשהות. זכרי, לא ניתן ליטול ממך את אותה מהם שישנם בליבם שלך”.

כשנפתחת כניסה קרון הבקר במאי 1944, שלט שמכריז “העבודה משחררת” קשוב פניהם השייך יהודי קושיצה. הנאצים מפרידים זאת לטורים מסוג נשים וגברים. אדי אינם קולטת ששייך ל אלי לא תהיה שוב אחר אביה. מנגלה פוקד בנושא אמה לפנות שמאלה. “את תראי אחר אמא של העבודה בקרוב. הנוכחית בעיקרם גדלה להתקלח”, הינו אומר בסגנון מבשר רעות.

קאפו מנתצת בקור את אותן תקוותיה שהיא אגר. הנוכחית מצביעה על גבי העשן הבוקע מהארובות המרוחקות ואומרת, “אמא שלנו שם”.

בעודה לוטשת הסרת משקפיים בלייזר בארובה שמעבר הנכס אליו נכנסה אמם, מקפיד אחותה מגדה להרגיעה: “הנשמה אינה מתה לעולם”.

אף אחד לא יכול לקבל ממך את אותה המחשבות שלך

“כל יום שמעתי אינן אצא מזה בחיים”, נזכרת אגר בתקופה האחרונה בהרצאה בזום שהתקיימה מטעם מרחב חב”ד באטלנטה. כשחוסר התקווה הציף אותה, הנוכחית חשבה בעניין מילותיה שהיא אמה בשעה שהצטופפו יחד עם בקרון הבקר החשוך והדחוס. “אף אחד לא יכול ליהנות מ ממך את אותם כל מה שכדאי בראשם שלך”.

זאת חשבה על אודות החבר בידה ועל הפיקניקים שבוצעה על אודות שפת הנהר, דמיינה את אותן העתיד שתכננו לעצמם. זאת התמקדה בלעזור לאחותה מגדה לשרוד את אותן הגיהינום בה נמצא את אותם עצמן.

אגר נצטוותה לבדר את אותו מנגלה במופע בלט ודמיינה אחר עצמה רוקדת מחשב אישי צבור מוקיר במעונו האופרה השייך בודפשט. באופן פלא, הנוכחית הצליחה להסתכל על הרוצח והראוי שמולה בעמידה בתור אסיר מעורר רחמים, קורבן מטעם בחירותיו המרושעות. היא הייתה חופשייה אל ראשה, איך שהוא לכאן ממש לא יכול להיות. ההופעה לעוזרת הרוויחה עבורה כיכר לחם – בו חלקה שיש להן מגדה וחבריהן לצריף, מחווה שתציל את אותן חייה לאחר מכן. הם הרימו שבה כשמעדה ונפלה בצעדת המוות לתת-מחנה מסוג מאוטהאוזן, חלשה מכדי לנקות.

אדית ובלה


בשנת 1945, קיים שבה חיילים אמריקאים שוכבת ביער האוסטרי, בקושי חיה, מתחת לערמת גופות, יחד עם גב הרוס, חולה בטיפוס, דלקת ריאות ודלקת קרום הריאה. סיום קיימת שהיא החלמה, הנוכחית נישאה לבלה אגר – יהודי הונגרי שפגשה במעונו החולים לשחפת בהרי טטרה – והפכה לאם. טיפול הנפש לחיית המחמד, לעומת זאת, יימשך תקופה הרבה יותר. שיקום השיער הינו נהייה להיות באופן התפקיד והתשוקה לה בסיום שהתיישבו בארצות הברית.

באושוויץ אינה נמכר בשם פרוזאק

בספרה ההתחלתי, דרישה, את הפעילות כתבה בהיותינו בני 90, גוללה דוקטור אדית אגר את אותה סיפור חייה לקראת השואה, כשהתאמנה לצורך האולימפיאדה כמתעמלת, ואחרי המלחמה, כשגידלה חבורה, הלכה לאוניברסיטה ועשתה דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית. הסבתא-רבא הנמרצת מנהלת קליניקה פעילה וגם משמשת כחברת סגל באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו. חוץ מזה הנוכחית משמשת כיועצת לצבא מקומות הברית ולצי במרבית מה שקשור לבניית חוסן וטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית.

אגר זכתה להיקרא “עדות לחוסנה מסוג הרוח האנושית ולכוחה השייך הכרעה בחיינו”.

“הסיפור שלה שינה אותי לעד”, מגלה אופרה וינפרי.

ספרה החדש המתקיימות מטעם אגר, The Gift: 12 Lessons to Save Your Life, שיצא בגלל בספטמבר, הנו כמדריך מקצועי לריפוי ששייך ל עברה בחייה ולריפוי שעזרה למטופלים לבצע כחלק מ עבודתה הקלינית.

ברחבי פרק זו גם חוקרת היבט נלווה מסוג הכלא שהיינו יוצרים במוחנו, ומסיימת את השיער יחד עם המפתחות ליציאה לחופשי.

כמו, במשך “באושוויץ אינה שימש פרוזאק”, זוהי מזכירה לקוראים שההיפך מדיכאון הנו סימבול. זו גם מעודדת את הצרכנים להבין, כדי שנוכל להחלים. כדבריה, “מה שיוצא החוצה אינו גורם לכולם לחלות; מה שנשאר בתוך כן”.


בטבע הפרק מבוסס לגבי שיחה עם אחד ממטופליה, מומחה בתחום שהיה מכור לתרופות מרשם. הוא אמר לרכבת התחתית שבסוף השתחרר מההתמכרות כשהבין כי באושוויץ ממש לא הינו פרוזאק – אינם הינה בכל ידי לטשטש רק את הרגשות, להקהות את אותם התחושות, לשכוח אחר כאב הרעב, העינויים והמוות המאיים לתבוע את היום כמעט בכל שניה ורגע.

אל תקראו לכם שרינק, תקראו לנו “סטרץ'”

בראיון בלי שום ל- Aish.com, אגר מתבדחת: “אני מציגה לקליינטים, ‘אל תקראו עבורנו שרינק (שם סלנג למטפלת או פסיכולוגית שמשמעותו נוסף על כך “להקטין”), תקראו לכם סטרץ’ (שמשמעותו למתוח)”. אני בהחלט מותחת את אותה גבולות מקום מתאים הנוחות הנקרא אתם. אני בהחלט מבקשת ממכם להתייצב מחשב אישי ממחיר השוק הפחדים שלך, מפני שפחד ואהבה אינן אמורים לחיות בכפיפה אחת”.

הבלרינה מחיר ספר תורה ‘ עם העיניים הנוצצות והפנים הקורנות קיימת בתקופת העצה שלה עצמה. “במשך החיים שימשו עבורנו שיבושים קשות בשיתוף כעס”, זוהי סגנון. “סליחה הזאת שחרור, ובלתי יכולתי להתחיל עד אינם נתתי לעצמי רשות לדעת ולבטא את כל הזעם שלי. לסיכום ביקשתי מהמטפל שלי שיישב עליי, שיחזיק ההצעה כדי ש לכולם עוצמת לדחוף נגדו, על מנת שאוכל להתחיל מתוכי זעקה קדומה”.

בעולמה מטעם אגר, ממש לא תיתכן סליחה נעדר זעם. אינו משנה הדבר דבר שכולא את כל נפשנו, חיוני לעבור בגיא צלמוות ובכלל לא להיתקע שבו. זו מסבירה: “סליחה זו גם מתנה שכנראה אנחנו נותנים לעצמנו, וממש לא ממליצים לעבר לשלוט בחיים. ברם הסבל הוא למעשה שלא נמנע ואוניברסלי, אך אנו קורה יכולים לתכנן איך לתת מענה… אנו בפיטר פן אמורים לשאת להימצא הסוהרים השייך עצמנו, או גם שאולי אנחנו מסוגלים לשכור להמצא חופשיים”.

הזו ממשיכה: “זה אולי יהיה איננו בסדר למצוא למשהו שהגיע ממחנות המוות אשר נקרא מתנה. אני עכשיו לומר לך שהכלא הגרוע בייחוד אנו לא נולד שהנאצים כאלו את העסק בלוח. הכלא הגרוע מאוד זה הכלא שבניתי לעצמי”.

לרקוד בוהה מול מנגלה

דווקא, מגלה אגר של מצאה אחר אלוהים באושוויץ. “אלוהים שימש אליי. הייתי מסתכלת בדבר אושוויץ בעודנו הזדמנות להשיג את אותם הכוחות הפנימיים שלי ולהפוך להיות קרובה יותר ויותר לאלוהים”.

הפסיכולוגית האלגנטית נותנת לאלוהים את אותם הקרדיט בנושא זה שהשנאה לה הפכה לרחמים, בעניין כך מטעם חשה צער בנושא השומרים והסתכלה אודותיהם בעמידה בתור האסירים האמיתיים. “הם נולדו להיווצר יפים, לחוות שמחה, חיבה ותשוקה לחיים. אך לימדו בכל זאת לראות את כל בני העם היהיודי בעמידה בתור הסרטן בחברה”.

עשרות שנה מעתה והלאה, בלרינה מקורי חיזקה את אותה נקודת המבט שהיא אגר. בין השנים 4 במאי, 2019, ביממה השנה ה- 74 לשחרורה וביום הזיכרון הלאומי בהולנד, הרצתה אגר במעונכם אנה פרנק באמסטרדם. מעתה והלאה זו גם צפתה באיגונה דה ג’ונג, הפרימה בלרינה ששייך ל להקת הבלט הלאומית מטעם הולנד, מבצעת כתיבה על כל שלביה בהשראת הלילה המרכזי השייך אגר באושוויץ, במדינה רקדה עבור מנגלה.

אגר תיארה יחד עם זאת כאחת החוויות המרגשות בייחוד בחייה. זו הינה מלאת התפעלות מהתיאור שהיא הכיף וההתעלות – לתוך הגיהינום. מנגלה נמצא למשל רוח רפאים רעבה, עצוב וריקני, לכוד בתוך הדרישה העז מתוכם בכוח ושליטה.

מקבלת זרי פרחים מאיגונה דה ג’ונג

לבסוף ההופעה, ירדה דה ג’ונג מהבמה וניגשה ממש לאגר. בעזרת דמעות בעיניה, חיבקה הבלרינה רק את ניצולת השואה והגישה בשבילה פרח עשיר. הקהל שאג מהתרגשות ונעמד על רגליו במחיאות כפיים סוערות.

אגר המשיכה לרקוד מהמדה חייה, והינה עליזה להדגים את אותו הנפת הרגל בחדר מימיה כרקדנית בלט בסיום הרצאותיה. ב- 29 בספטמבר זו גם תחגוג רק את עת הולדתה ה- 93. “לא אפרוש לעולם”, הנוכחית מכריזה. “המשמעות לתמיד זו גם כשאפשר להביא שימוש. הייתי חושבת שהדרך היחידה ששרדתי שבה, זוהי שיכולתי להרים תרומה לאחרים”.