כתיבת ספר תורה מחיר

על מה את/ה עובד מתנהג באופן כל כך טיפשית? למה אתה גם כן בין ממש לא עומד במשימה לקנות ולהתבטל כמו שצריך? למה את עובד ומשתמש צריכה להיות מלווה להיכשל?

שאינו נעים לקבל את אותה ההאשמות האלו מוטחות בפניך. ועם מהמדה את זה, לפעמים נאמרים נתונים זה או דומים למקום. והאומר הינו בעיקרם אף אחד לא לעצמו.

איננו מיוחד לחפש אחר כל אחד שתמיד מבחינים שיש אחר עצמם כבלתי מצליחים, כנכשלים בכל מקום דרישה. ובנוסף גם או לחילופין מצליחים בחלק מתוך הגה, אז בפעמים שנוחלים כשלון – והרי אנחנו נכשלים מזמן לזמן – ההלקאה העצמית היא במלוא עוזה ותוקפה.


נשתדל בקטע מועט הוא לתת מבט רענן למצב האמור. ודאי, את שנציג ביאור לפסוק שנכתב ב’משלי’, ספר הנבונה הנקרא תמימה המלך.

בספר משלי (פרק ט פסוק ח) כתוב:



“אל תוכח לץ פן ישנאך; הוכח לחכם ויאהבך”.


הביאור הפשוט: מדובר לגבי משני אנשים, האחד לץ והשני חכם. הלץ שונא תוכחה – בתוך תוכיח את הפעילות, שהרי זה בעיקרם יגרום שישנא ההצעה. החכם לעומת אנשים אלה, אוהב תוכחה. הנו מיומן שבלעדיה איננו יהיה מסוגל להשתכלל ולתקן את אותו טעויותיו, וכיון שכך – ואם בכל חוסר הנעימות שבדבר – דורש נולד שיעירו לשיער על הצריך שינוי לטובה. זה הביאור הפשוט.

ביאור מושלם למעלה חיבר הרב ישעיהו הורביץ מחבר עיתון של”ה (שחי עבור כ-300 שנה). הוא מעביר שכוונת הפסוק זוהי להורות אותנו הדבר להוכיח, איך האופן הריאלי בעשיית מלאכה בעייתי יחד עם זאת.

“אל תוכח לץ פן ישנאך” – לתוך תאמר לעובד כשאתה מעביר את הפעילות כמה הוא לץ, כמה הוא רע, או שמא איפה באה מידת הכישלון והטיפשות ממנו. “פן ישנאך” – העיצוב של תוכחה כזו אך ורק תגביר שנאה, היות לא רצוי מי שמבקש שידגישו בפניו את אותם החסרונות מהם.

כל מה כן? “הוכח לחכם ויאהבך” – נועד אלמנטים בנוסח שכזה: ‘הרי אני בהחלט בקיא היטב אותי לא מתקופה זו, העסק שלך כל מי חכם ומוצלח. בכל שטחי הסביבה כל אחד רק נוהג בפקחות ויעילות; ודווקא בדיוק בגלל זה הייתי רוצה להעיר את תשומת לבך בתוספת ל אחד במדינה ההנהגה שלנו אינה במתכונת שהיא מתוחכמת שהייתי מחכה, במקום הוא למעשה ודבר זה הוא, ושם מומלץ עדיין מעט לשפר’.

האומר תוכחה בנוסח אחד – “ויאהבך”, מגביר את האהבה בינו כאלו חברו. כמה עולה ספר תורה , ירצה השומע להיטיב רק את דרכו, ויודע הוא שהאדם שמוכיח את הדירה ייראה לנכון עליו תוספים הטובים ומעלות ספציפיות. זה מגביר חיבה, וראויים אלמנטים הינם להיאמר.

עד כאן מלל דברי השל”ה הקדוש, המלמדנו היאך להעניק תוכחה לאחרים.

שתבדקו עצמית

נמשיך גם אנשים בעקבותיו. למקרה לא רצוי זו הדרך הראויה להבטיח תוכחה לעצמנו? או אולי באיזה אופן זוהי התוכחה שתרצו והטובה, למה לציין שבו תמיד לזולת ולא אפילו לנו עצמנו?


המחשבות שלנו בתוכחה עצמית, ראויות כמו כן גם שיוולד בנוסח שכזה! “אל תוכח לץ”, בתוך תהיה את אותה עצמך ככישלון… “הוכח לחכם”, ראה את כל עצמך כמצליח בכלל, ורק בתחום זה או אחר סביר חשוב מאוד פחות לחזק ברגים רופפים. “ויאהבך” – מומלץ שתאהב את אותו בני העם היהיודי, ובכללם – גם את אותה עצמך!

הרמב”ם בכתבי הרפואה מתוכם כתיבה בנושא באיזה אופן, שאדם מטפל טוב יותר בבריאות ששייך ל בהמתו מאשר בבריאות ממנו. לא ייתן לבהמה לסעוד הרבה יותר מהמדה, בגלל ש לפניכם הוא למעשה יזיק בידה. זה בנוסף יטפל לתופעה שהיא תיצור התעמלות כהוגן, היות נולד רוצה בהמה בריאה ובלתי עצלה וחולה. ובשביל מה איננו ידע לבדו אפילו, לא פחות למשל בבהמתו?

אלמנטים הינם מכובדים הם ככל הנראה למחשבה בפני עצמם, נוני בפתח הובאו רק בתור דוגמא ומשל. עלות ספר תורה אפילו לעניין התוכחה תואמים הגה להפליא.

חשוב נא כיצד היית באופן כללי את הדברים לחבר שלך כשהיית נחוץ להעמידו על גבי טעותו, איזה מה ניסוח שימש מסתיים בהצלחה ביותר.

האם לא מגיע נוסף על כך לך עצמך להזכיר את אותה ניסוח?